דף הבית | כתבות זמרים חדשים | ויולט קנינו מאמינה שזה יקרה

ויולט קנינו מאמינה שזה יקרה

רק לפני שלושה חודשים ויולט קנינו מלוד זכתה במקום השלישי בתוכנית 'אייל גולן קורא לך', והיא כבר מוציאה את הסינגל הראשון, אותו כתבה בעצמה. עכשיו עומדת בפניה המשימה הלא פשוטה: להוכיח שגם אישה דתייה שומרת מצוות יכולה להצליח כזמרת מזרחית. "אני הולכת עם האמת שלי עד הסוף".

שלושה חודשים אחרי שקטפה את המקום השלישי בתוכנית 'אייל גולן קורא לך', ויולט קנינו בת ה־22 מלוד משחררת לעולם את הסינגל 'נדבר שוב בעיניים' ומרגישה כמו באודישן על הבמה.

"זו אותה הרגשה, יאהבו את זה? יתחברו? ישמעו? ירצו ממני עוד? כמו כל דבר שקורה בפעם הראשונה, ככה זה גם במוזיקה".

בבית הוריה בלוד היא מקבלת את פניי בטרנינג ורוד ובחיוך ביישני. ברקע, על מסך הטלוויזיה, מתנגן השיר 'כשאחר' של אייל גולן, זה שביצעה בתוכנית ואיתו גרמה לשופטים להזיל דמעות. גם ממרחק הזמן היא מתרגשת לראות את תגובת השופטים. "לא תיארתי לי שכך הם יגיבו ושמחתי שהם אהבו", היא אומרת בצניעות מהולה בביטחון.

סכין שלופה בסמטה

היא נולדה וגדלה בלוד, בת שלישית למשפחה בת חמש נפשות. "הייתה לי ילדות של שכונה, עם משפחה חמה והרבה דודים. לגדול בלוד זה מורכב. מצד אחד כולם מכירים את כולם כמו משפחה אחת גדולה, מצד שני הסכנה תמיד מרחפת באוויר".
סכנה?

"אנחנו חשופים לפשע. עניין הסמים והעבריינות תמיד קיים ברקע וגם היחסים עם הערבים מאוד מורכבים. כל הסיפורים על דו־קיום לא בהכרח נכונים. בגלל אירועי אלימות עם ערבים, היה לנו בבית חוק: בשעות החושך כולם בבית. כשהייתי בת 13 חזרתי הביתה בתשע בערב. עברתי דרך אחת הסמטאות ולפתע מישהו התחיל לרוץ אחריי. הוא ביקש ממני בערבית לעצור ושלף סכין. הייתי מבוהלת ולמזלי בדיוק חברה צלצלה אליי. צעקתי בטלפון 'אמא' הוא נבהל וברח. זאת הייתה חוויה טראומטית שגרמה לי להבין שהביטחון שלי כאן הוא על הקצה. במשך כמה חודשים לא יצאתי מהבית בשעות הערב לבד, פחדתי. כמובן שזו הכללה גסה ויש לנו גם יחסים טובים עם הערבים, אבל הפחד קיים".

קנינו הייתה ילדה מופנמת מצד אחד, ומצד שני תוססת, היפראקטיבית ועצמאית. "הייתי ילדה שמנה", היא אומרת, "לא אהבתי את עצמי ככה, אבל לא סבלתי מנידוי חברתי. תמיד היו סביבי חברים וחברות. כשעברתי לתיכון עשיתי דיאטה, ירדתי 20 ק"ג והרגשתי טוב עם עצמי. הביטחון שלי השתפר ואהבתי את המראה שלי. המשקל תמיד העסיק אותי, עליתי וירדתי כל הזמן. כשיש לך אופי של שמן, המשקל כל הזמן מעסיק אותך. היום אני במצב טוב. במהלך התוכנית רזיתי שוב, נכנסתי למשטר של אוכל ואימונים ואני מתכוונת לשמור על זה. כשאני מביטה בתמונות שלי מהתקופה השמנה אני לא מזהה את עצמי. זה לא יפה וגם לא בריא".

מתי התחלת לשיר?

"מאז ומתמיד. המוזיקה בבית הייתה חלק מהיומיום. יש לי בן דוד חזן, אחי נהג לשמוע מוזיקה מזרחית כבדה ושירי דיכאון מורכבים והחלום שלי תמיד היה להיות זמרת. בגיל חמש הייתי הולכת עם הדודה שלי לגן השעשועים והיינו מושיבות אנשים במעגל ומכריחות אותם להקשיב לנו שרות ולהכריע מי שרה יפה יותר. שרתי בבית הספר בטקסים, בבית ועם חברים. חלמתי להגיע לתוכנית ריאליטי וניסיתי בכמה מהן, אבל לא התקבלתי, אולי בגלל שהייתי צעירה ולא בשלה, אולי בגלל שהסגנון שלי לא דיבר אליהם. אבל לא התאיישתי. המשכתי לנסות".

למה דווקא דרך ריאליטי?

"כי חשבתי שזו פלטפורמה טובה שתיתן לי הכרה, פריצה ובסיס להמשך. פידבק מהקהל הוא הסימן הכי טוב כדי לדעת אם אתה עושה את זה נכון".

חתימות ברחוב

את השירות בצה"ל היא העבירה כטבחית. "לא עבר לי אפילו בראש ללכת ללהקה צבאית", היא מודה, "אבל בסופו של דבר היה לי שירות טוב ומהנה. כשהשתחררתי עבדתי בעבודות מזדמנות – מלצרית, פקידה, מוקדנית מכירות, אבל לא מצאתי את עצמי. הרגשתי כבויה. המוזיקה דגדגה לי וידעתי שאני לא באמת עושה את מה שאני אוהבת".

למה ויתרת על המוזיקה?

"התשובות השליליות באודישנים ריפו את ידיי במשך תקופה, ובאותו זמן גם התחזקתי בדת. כשהייתי בתיכון היה לי חבר מסורתי, ולמרות שלא גדלתי במשפחה דתית, מצא חן בעיניי לשמור שבת, להתלבש צנוע, להתפלל ולהתחבר לעצמי דרך הדת. עם השנים התחזקתי ונוצר בתוכי סוג של בלבול, כי אם אני דתייה, אני לא יכולה לשיר בסופי שבוע ולא מול קהל מעורב. לקח לי זמן להבין שאפשר לעשות את זה, שהחיים הם לא בהכרח זה או זה. הרגשתי שככל שאני מתקרבת לקדוש ברוך הוא, משהו בי מתמלא ומתרוקן באותה נשימה. הוויתור על המוזיקה הותיר אותי ריקה. החלטתי לנסות לשלב בין הדברים: לשיר ולשמור על הקווים האדומים שלי כזמרת דתייה".

לאודישן בתוכנית של אייל גולן הלכה מתוך ציפייה להתקבל. "התוכנית הזאת מדברת בסגנון שלי וידעתי שאני מביאה צבע וגוון קול אחר, שיש בו את המנעד המזרחי, אבל גם מעבר לזה. כשהתקבלתי הרגשתי שזכיתי, שכל מה שיקרה לי מכאן ואילך הוא הזדמנות לבנייה של הדרך שאני חולמת עליה מגיל מאוד צעיר".

לא היה חשוב לך לזכות?

"בוודאי שרציתי לזכות, זאת הייתה המטרה, אבל מאחר שאני אדם מאמין, ברור לי שכל מה שקורה צריך לקרות, לכן לאורך הדרך לא הייתי עסוקה בזכייה. היה לי חשוב ליהנות מכל שלב, ללמוד, להפיק תועלת, להיות טובה בשביל עצמי, בשביל מה שיקרה אחר כך".

הרייטינג הלא גבוה מדי של התוכנית לא אכזב אותך?

"בדיעבד זה היה נכון לי. הקהל של התוכנית הוא הקהל שלי, ולמרות שלתוכנית אין רייטינג גבוה כמו לאחרות, עדיין צפו בה המון אנשים. הפכתי בין רגע מאדם אנונימי לבחורה מוכרת. עצרו אותי ברחוב, ביקשו חתימות, שלחו לי הודעות, ביקשו שאבוא להופיע. הופתעתי מכמות האנשים שצופים בתוכנית".

יש משהו מאכזב במקום השלישי?

"ממש לא. הגעתי לגמר, לערב גדול ומרגש, ולקחתי בחשבון שלא אזכה. למדתי בדרך הזו המון, על עצמי, על המוזיקה, על קבלת ביקורת ועל תחרותיות. למדתי בעיקר שאין שום סיכוי בעולם שאעשה משהו אחר מלבד ממוזיקה".

איך ההרגשה לחזור לחיים האמיתיים אחרי תוכנית כל כך אינטנסיבית?

"בהתחלה הייתה תחושה של ריקנות וחשש של מה עכשיו. יש פחד להחמיץ את רגע ההצלחה. מצד שני, הוחתמתי בליאם הפקות, מה שנותן לי ביטחון וסוג של בית. אני עובדת במוזיקה, באירועים, בחתונות ובחפלות ועובדת על דיסק. היציאה של הסינגל הראשון, שלושה חודשים מתום התוכנית, זה לא דבר מובן מאליו. היה לי חשוב לעשות את זה כדי להישאר בתודעה".

אין שטיחים אדומים

למרות שלא ניצחה בתוכנית, קנינו לא מהססת לרגע כשהיא ממליצה לכל אחד לנסות את מזלו בתוכניות ריאליטי. "אם זו הנישה שלכם והאהבה שלכם, לכו על זה. אני, למשל, מעבר לפרסום רכשתי ידע, שזה הדבר החשוב. ברור שכל תוכנית כזאת מזמנת גם התרגשות, ביקורת ואכזבות, ומי שלא מגיע עם הרבה ביטחון ותמיכה מהבית, שיחשוב פעמיים. בחוץ לא מחכים עם שטיח אדום וקיסריה. זאת עבודה קשה ומתמדת. אני עושה אותה באהבה".

איך השתלבה העובדה שאת דתייה?

"לא יכולתי ללבוש כל מה שההפקה ביקשה. לשמחתי הם הבינו וזרמו איתי. אני לא עובדת בסופי שבוע, לא מופיעה בלבוש חשוף וחשוב לי שהמילים שאני שרה יהיו צנועות ולא יעברו את הקווים האדומים שהצבתי לעצמי. אני יודעת שזה אולי מקשה על מי שעובד איתי, אבל זוהי דרכי".

את מופיעה בפני קהל מעורב?

"בהתחלה היה לי עם זה בלבול וחשש, היום אני יודעת שכל עוד אני באה כדי לשמח, אני משיגה את הטוב שאני רוצה לתת לעולם. ברור שאם את דתייה הקושי הוא גדול יותר, גם מבחינת הופעות בסופי שבוע. אני שומרת נגיעה, כך שאין סיכוי שגברים יתקרבו אליי. ההקפדה על המילים יכולה ליצור אולי הרמת גבה אצל חלק מהאנשים שאוהבים שירים עם מילים יותר בוטות, אבל זה לא משנה לי, אני הולכת בדרכי".

המוזיקה הישראלית מוצפת בז'אנר המזרחי. הקהל לא שבע ממנו?

"שמעתי שאומרים ש'יש יותר זמרים מקהל'. נכון שיש המון זמרים מזרחיים ושהתחום קיבל תאוצה גדולה בשנים האחרונות, אבל בסופו של דבר, מי שטוב יישאר. אני מביאה לבמה משהו אחר. יש לי גוון קול ייחודי, אני צעירה בתחילת הדרך ואופן ההגשה שלי שונה. בסופו של יום מי שמחליט זה הקהל, וכרגע הקהל דורש אותי וממני".

ואותה ביקורת קיימת גם לגבי התוכן, המילים של השירים. תוכן רדוד, שטחי.

קנינו כותבת את השירים שלה בעצמה.

"המטרה שלי היא למצוא את נוסחת האמצע. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי בתוכן הכתיבה. אני לא רוצה להישאר במקום הרדוד וגם לא רוצה לצלול לעומק שיצור זרות. בסופו של יום, שיר טוב הוא זה שהזמר מתחבר אליו, מביא את עצמו ושר אותו מתוך חיבור פנימי. לפעמים זה יכול להיות משהו קליל ולפעמים עמוק. אני לא רוצה להיסחף למקום הזה שבו כולם מדברים באותה השפה, ואני מקווה שאצליח".

מה החלום?

"לעסוק רק במוזיקה ולהתפרנס ממנה. ליצור אלבום שלם, לשיר רק את השירים שלי ולא קאברים, לשמור על עצמי כמו שאני, לא להתבלבל מהעולם הזה, להמשיך ללכת עם האמת שלי עד הסוף ולהוכיח לכולם שאפשר להיות אישה, דתייה וגם זמרת מזרחית".

פירסום הכתבה פורסמה באתר – mynetrishon

ראו גם:

אלון חן – אראלה

מילים: אתה חולם שאראלה תתקשר יאכטה על המים על החוף דירת פאר אתה אומר שתסדר …